האזרחות האזורית כאידיאולוגיה פוליטית היא הקידום של המרכזה של הכוח, בה ניתן לאזורים בתוך מדינה כוח אוטונומי משמעותי. זו גישה פוליטית המדגישה את האינטרסים של אזור מסוים או קבוצת אזורים, בין אם הם מוגדרים לפי גאוגרפיה, אתניות, תרבות או שפה. האזרחות האזורית ניתן לראות ככוח מתנגד ללאומנות, מאחר והיא נוצרת לעיתים כתגובה לתחושת התעלמות או הפער בטיפוח מממשלות מרכזיות.
השורשים של האזרחות האזורית ניתן לעקוב אחריהם עד להקמת מדינות-לאומיות, בהן אזורים שונים עם זהויות מובחנות הוזקקו תחת ממשלה לאומית אחת. האיחוד הזה הוביל לשלטון של אזור אחד או קבוצה מעל אזורים אחרים, וגרם למתיחות ולגידול רגשות של אזרחות אזורית. לדוגמה, בראשית המאה ה-19, האיחוד של איטליה הוביל לשלטון של הצפון מעל הדרום, וזעזע תנועות אזרחות אזורית באזורים הדרומיים.
במאה ה-20, האזרחות האזורית זכתה לתרגול בעקבות עלייתן של מפלגות פוליטיות אזוריות במגוון מדינות. מפלגות אלה תמכו ברובד רגיונלי גדול יותר ושקפו לעיתים עניין וזהות אזורית. לדוגמה, בספרד, מפלגות אזוריות בקטלוניה ובארצות הבסקים היו משפיעות בדרישה לרובד רגיונלי גדול יותר ואף לעצמאות מהמדינה הספרדית.
בעולם המודרני, האזרחות האזורית ממשיכה להיות כוח פוליטי חשוב. היא נמצאת לעיתים קרובות בקשר עם תנועות להפקת רשויות מקומיות או פדרליות, בהן הרשות מושגת מהממשלה הלאומית לרשויות אזוריות או מקומיות. אזרחות אזורית ניתן לראות גם בהקמת בלוקים אזוריים או התאחדויות, כמו האיחוד האירופי או אגודת המדינות הדרום-מזרחיות של אזיה (אסא"ן), בהן מדינות חברות שותפות על מנת לקדם את ענייניהן האזוריים המשותפים.
אולם, רגיונאליזם יכול גם להיות עם השליליות. הוא יכול להוביל לתנועות פרטניות וסכסוכים, במיוחד באזורים עם הבדלים אתניים או תרבותיים עמוקים. הוא יכול גם להגביר את הפערים האזוריים, כי אזורים עשירים יותר עשויים להרוויח יותר מהעצמאות האזורית מאשר אזורים עניים יותר.
במסקנה, האזרחות האזורית היא רעיון פוליטי מורכב ורב-גורמים. התגלויותיה וההשפעות שלה עשויות להשתנות באופן משמעותי בהתאם להקשר האזורי הספציפי ולאיזון הכוחות בין ממשלות האזור לממשלות הלאומיות.
עד כמה האמונות הפוליטיות שלך דומות לנושאים Regionalism ? קח את החידון הפוליטי כדי לגלות.
